פס"ד בערעור הנוגע לאתר מחזור פסולת בוצה

ראשית דבר

בפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט אינפלד), ליתן צו שיפוטי, המורה על הפסקת השימוש במתקן קומפוסט שהקימה המערערת, בהתאם לסעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק תו"ב").

ההחלטה מתייחסת לאתר מיחזור בוצה, אשר לגביו קיבלה המערערת היתר בניה, אך לפי הנטען השימוש שנעשה בו אינו תואם את תנאי ההיתר. הנימוקים שהניעו את בית המשפט להורות על מתן הצו השיפוטי נעוצים בשימוש בבוצה במקום בזבל פרות לצורך הפקת הקומפוסט ע"י המערערת - שימוש שבית המשפט ראה כחורג מתנאי היתר הבניה ומנוגד להם.

המערערת מלינה כי ההחלטה להורות על הפסקת השימוש במתקן היא שגויה ובלתי מידתית, גוזרת כליה על האתר, בו השקיעה עד כה כחמישה מיליון ש"ח, ומתעלמת מהנזק שיגרם לאינטרס הציבורי ולאיכות הסביבה, עם הפסקת פעילותו של האתר.

המשיבה סבורה, כי בדין ובצדק הורה בית המשפט על מתן הצו השיפוטי כנגד המערערת, והחלטתו מבוססת על חומר הראיות שהובא בפניו.

כב' השופט אינפלד מציין בפתיח להחלטתו, כי ההליכים בבקשות מעין אלה הם בדרך כלל קלים, פשוטים ומהירים. במקרה דנן, נוכח כובד הטענות לא ניתן צו זמני, והדיון בענין התארך וכלל חקירת עדים והגשת מסמכים רבים.

גם בבית משפט זה התארך ההליך קמעה, לאחר שהותר למערערת לזמן שני עדים מטעמה, על פי הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982.

בסופו של יום, התוצאה אליה הגעתי שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט בהחלטתו, ולכן דין הערעור להתקבל, מנימוקים שיפורטו בהמשך. 

עובדות מוסכמות

המערערת היא חברה, המפעילה על מקרקעין המצויים בתחום קיבוץ נתיב הל"ה אתר לעיבוד בוצה, המורכבת, בעיקרה, מצואת אדם ומתקבלת ממכונים לטיהור שפכים ברחבי הארץ (מט"שים).  ההפקה נעשית על גבי משטחים, שנבנו ע"י המערערת, שבמהלכה מתבצע הליך קומפוסטציה של הבוצה. התוצר הוא קומפוסט באיכות גבוהה,המשמש כחומר דישון חקלאי.

רווחיה של המערערת נובעים מכך שהיא מקבלת תשלום מהמט"שים , עבור הבוצה שהיא לוקחת מהם. הקומפוסט המתקבל בסופו של דבר, מחולק חינם לכל דורש.

קיבוץ נתיב הל"ה הגיש בשנת 2005, בקשה להיתר בנייה ל"משטחים לקומפוסט לשימוש חקלאי" במקרקעין, המצויים בתחומו. הבקשה להיתר הופנתה, בין היתר, למשרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ועוד.

באישור משרד הבריאות, שניתן ביום 22.11.04 לצורך קבלת היתר הבנייה, הותנה האישור, בין היתר, בכך שהשימוש יהיה חקלאי בלבד, ולא לצורך מסחרי (נספח ב' לבקשה לצו שיפוטי).

המשיבה קיימה דיון בבקשת ההיתר והחליטה:

"לאשר את הבקשה להיתר להקמת אתר לייצור קומפוסט, כפוף להתייחסות שמאי הוועדה אם הדבר מהווה שימוש חורג הטעון בתשלום היטל השבחה . מתן ההיתר מותנה במילוי

דרישות החוק והתקנות ולרבות:

א.      תיאום הבקשה עם ראש מ.א. שפיר

ב.       המשרד לאיכות הסביבה באר-שבע" (נספח ב' למוצגי המערערת).

ביום 15.2.05 ניתנה למשיבה המלצת וחוות דעת המשרד להגנת הסביבה, להיתר הבניה של המערערת. בפיסקה השלישית למכתב המשרד נאמר כי "מקורות חומרי הגלם הם  בוצות מט"שים ופסולות חקלאיות..."  (נספח ג' למוצגי המערערת).